מי מאיתנו לא מפנטז על הפנסיה? להגיע לרגע שבו אפשר באמת להנות מהחיים, לקחת הפסקה מהעבודה הקשה שלנו, לטוס מסביב לעולם ואפילו להיות עם הנכדים יותר. אבל האמת היא, שלמרות שמרבית הפורשים במדינת ישראל מצליחים לחיות בכבוד על חשבון כספי הפנסיה שלהם, כלל לא בטוח שהמצב יהיה דומה בעתיד. זאת, בעקבות תנודות ושינויים כלכליים שעתידים לקרות ולאיים על המשענת החזקה ביותר שיש לעולם הפיננסי להציע לנו. אך לפני הכל, בואו רגע נעשה סדר: כיצד נראית הפנסיה כיום? כיום הפנסיה בישראל מורכבת משלושה אלמנטים עיקריים- 1.קצבה חודשית מטעם הביטוח הלאומי (שיכולה להגיע במקסימום לכ-2461 ש"ח לגברים לאחר גיל 80) 2. פנסיה חודשית, כאשר רוב האוכלוסיה היום מפקידה למוצר שנקרא "קרן פנסיה מקיפה" המבוססת על הפקדות חודשיות שמופרשות כל חודש מהמשכורת שלנו.
האחרונה מבוססת על הפקדות חודשיות מבוססות השכר שלנו, בין אם בתור שכירים או בין אם אנו עצמאיים ומפרישים בעצמנו לפנסיה. כאן, למעשה, נעוצה הסכנה הגדולה והבעיתיות ב'לבנות' על הפנסיה בשנים הקרובות ועליה נרחיב במאמר. 3.חסכונות פרטיים, נכסים שבידינו והשקעות. זהו האלמנט היחידי שאנו משפיעים עליו ישירות. כל אלו חייבים במס, שרק עולה עם הזמן ותלוי בתנודות בכלכלה המקומית. נכון, ישנן דרכים שונות לקבל הטבות במס, אך עדיין יש לזכור שקיומו מהווה את אחד הגורמים להורדת סכום הכסף שנחסך. עתיד מעורפל ומדאיג כיום, גבר בפנסיה יזכה לקצבה בת 65% מהמשכורת האחרונה שלו מדי חודש ואילו נשים- 46%. על פי מחקר שנערך בידי פרופ' אביה ספיבק ושרית מנחם כרמי, הפנסיות הצפויות לדור הנוכחי יהוו רק כ-38% מהשכר עבור גברים ו-31% עבור נשים. נתון שיגרום לכל מי שיקרא אותו לזוז באי-נוחות בכסאו. במחקר, שחלק ממצאיו מובאים כאן, נבחנו נתונים שונים ממספר מוסדות וגופים שהועברו לידי משרד האוצר. על אף שישנה ירידה באחוזי האבטלה, שיעור גובה המשכורות הממוצעות עולה עם הזמן ומגוון מקצועות המחשוב גדלים- אין לכך שום קשר לעתיד הפנסיוני של תושבי מדינת ישראל. בעיקר, בשל העובדה כי המודל הנוכחי פשוט לא מתאים עבור בעלי הכנסה נמוכה-ממוצעת. תוסיפו לכך את העובדה שישנן נורמות ושוק עבודה הבנוי מיסודות לא יציבים ונקבל שיעור פנסיה נמוך שכלל לא יטיב עמנו בגיל הפרישה. כל עוד לא נפעל בהתאם, יגדל הסיכוי שלא נחיה בכבוד. למה זה קורה? ישנן מספר סיבות לכך שמצב הפנסיה של כולנו בעתיד מדאיג ומצריך טיפול מאסיבי ברמה המדינית-ממשלתית. ראשית, אחוז השכר המופרש כיום לפנסיה נמוך משמעותית מהשכר עצמו. כך, נוצר מצב שהמעסיקים מחשבים את ההפרשה כאילו אדם שמשתכר ב-12 אלף שקלים בחודש, למעשה מרוויח הרבה פחות. בנוסף, חוסר ידיעת החוק בנוגע לגובה ההפרשה ובחירת קרן באופן עצמאי מונעת הגדלה של הפנסיה לטווח הארוך. כמו כן, חשוב מאוד לזכור שהרצף התעסוקתי בשנים האחרונות נמוך מאוד ואינו קבוע אצל מרבית התושבים- בין אם בשל השירות הצבאי ונסיעה לטיול ארוך, המצריך חסכון סכום כסף גדול בזמן קצר דרך עבודות מזדמנות ובין אם בשל יציאה של נשים לחופשות לידה. כל אלו לצד החלפת מקומות עבודה בממוצע של כל מספר שנים בודדות- פוגעים בהפרשה הפנסיונית ופיקוח על כך מצד העובדים. אגב, אם בחופשות לידה ופיטורים עסקיננו, הרי שאלו עשויים לגרור פיתוי של משיכת כספי הפיצויים של הביטוח הפנסיוני: כספים אלו מהווים בין 30-40 אחוז מהכספי הפנסיה שלנו. כל שימוש בהם, מבלי לתת להם את האפשרות 'לנוח' ולצבור תשואה, פוגעים בהכנסה שלנו בעת הפרשיה. גם ההתנהלות המוסדות הפיננסיים מול המפרישים מוסיפים לקלחת: קודם כל חשוב לזכור שמרבית קרנות הפנסיה משקיעות את הכספים המגיעים אליהן בשוק ההון. כך נוצר מצב אבסורדי של תלות בכלכלה העולמית ובריבית שלה, אשר כיום נמצאת בשפל חסר תקדים ומסוכנת לפנסיה שלנו. כך נוצר מצב שהתשואות המובטחות לנו, הינן די חסרות בסיס (בהתחשב בעובדה כי הכספים נמשכים לפחות 30 שנה לאחר תחילת ההשקעה). על כל אלה נוסיף את תוחלת החיים שעולה וגורמת לכך שהפנסיה שלנו צריכה להספיק ליותר שנים. אם למפריש אין עוד נכסים והוא אינו זוכה לקצבה תקציבית, הוא עלול להגיע למצב בו הפנסיה החודשית שלו תגיע לסכום מזערי של פחות מ-8,500 שקלים בחודש. מסקנות- אז מה אפשר לעשות כדאי להתמודד עם משבר עתידי? ראשית יש לציין שמחקרים שונים בהחלט יכולים להעיר את פנינו, אך לא לחזות את העתיד במאת האחוזים. אני מאמין שהממשלה ומשרד האוצר ישקלו את הנתונים בכובד ראש ויעבדו על רפורמה שתציל את הפנסיה מהתהום אליה היא עשויה ליפול. על כל מקרה, הנה כמה נקודות שחשוב לזכור בכל הקשור להתנהלות נכונה של הפרשת כספי הפנסיה: -המנעו ממשיכת כספי הפיצויים, שכאמור מהווים לפחות שליש מסכום הפנסיה הכולל שלנו. זהו מוצא אחרון, בו אפשר להשתמש לכיסוי חוב או מחייה אך ממש לא בשביל מותרות כגון חופשה או קניית רכב. -כל שכיר רשאי להגדיל את ההפרשה החודשית שלו מ-6% ל-7%, ללא כל התערבות מעסיק או אישור מיוחד. אמנם זה נשמע הבדל זעיר, אך בטווח הרחוק הוא עשוי להשפיע על טווח החסכון של כספי הפרישה. -להתחיל להפריש כספים לפנסיה מוקדם ככל האפשר. נכון, מרבית הישראלים מתחילים לעבוד באופן קבוע ויציב בסביבות גיל 27, אך הקדמה של שנתיים או שלוש של חסכון עשויים להשתלם. -שימו לב לדמי הניהול ולחשבונות לא ממוזגים: כפי שציינתי קודם, תחלופת מקומות העבודה בקרב השכיר הממוצע גבוה. בערך כל שנתיים נחליף מקום עבודה. לכן, בפעמים רבות נפתחות עוד ועוד חשבונות חסכון אצל מספר גופים. כל פתיחת חשבון או חסכון שכזה גוררת דמי ניהול (שאגב, עולים ככל שהשכר יורד). אי מיזוג חשבונות או סגירה של כאלו לא רלוונטיים מביאים לתשלום אדיר למספר חברות במקביל! לכן, בכל מעבר של מקום עבודה חשוב לזכור להיות בקיאים בכל פרט הקשור לחשבון אליו הופרש הסכום לפנסיה מהשכר. -נקודה אחרונה: ניתנת לכל עובד ועובדת הזכות להפקיד באופן עצמאי כספים לפנסיה בכל קרן שיבחרו. כך, תוכלו לערוך בדיקה ולמצוא את המסלול הכדאי ביותר שגם עשוי להניב תשואה לאורך זמן. כמובן שלצד קבלת הטבות מס שונות, בהן יהיה ניתן להשתמש במעמד ההגעה לגיל הפנסיה. לסיכום, חשוב לזכור שגם אם הפנסיה נראית רחוקה, היא חשובה מאין כמותה. אי טיפול וידיעה בפרטים הקשורים אליה, עשוי להביא לירידה משמעותית בהכנסה הקבועה בעת הפרישה. כמובן שאת כל הבדיקות ניתן לעשות באופן עצמאי או בעזרת איש מקצוע.